לורנזו וילורסי – בשם אומנות מוצא את חוש הריח שלו במצרים ומביא אותו הביתה. בשמים של לורנזו נולדו במחוזות רחוקים וקסומים.
בשמים וקולינריה
דברים מסוימים פשוט הולכים יחד: עגבניות ומוצרלה, לובסטר וחמאה מומסת או חמאת בוטנים וריבה. מצד שני, יש הפתעות נעימות: ברשטו דה אקי ושוקולד, תותים וחומץ בלסמי, או כמו שמלצר היין אמר לי לאחרונה: סושי ושמפניה. כאשר הערבובים הכי טובים מתגלים תוך כדי ביצוע ניסיונות, חלק מהרקיחות, כמו ערבוב של טחב ולחמית או שילוב של סיגלית וציפורן – עדיף שייעשו על ידי מקצוענים… בשמים זה אותו דבר.
מוקף בבקבוקים, שפורפרות, טפטפות לעין, בבית בשמים שלו בפירנצה, לורנזו וילורסי הינו הרוקח המושלם. הוא אינו מוסיף “טיפה מפה, קמצוץ משם” במתכונים שלו. חישוביו המדויקים של לורנזו נבדקים בקפדנות ונרשמים. הכנת בשמים של לורנזו דומה לתוכנית של ארכיטקט עבור בשמים יוקרתיים ומיוחדים, המעוררים את חוש הריח ברחבי העולם, ומחיים מסורת בשמים פלורנטינית.
ספרו של לורנזו – “הבושם” הפך להיות התנ”ך של יצרני וצרכני בשמים. הוא מקיף תחומי היסטוריה, תרבות וטכניקות של יצירת בשמים. “טבח טוב, כמו בשם טוב, לא אוהב לדבר כאשר הוא עובד; הוא מרוכז בחיזיון של היצירה שלו…” דבריו של לורנזו.
אמנות בשמים
אומנות בשמים של לורנזו החלה כתחביב. כאשר חקר פילוסופיות עתיקות לתואר שלו, הוא החל לטייל במזרח התיכון וצפון אפריקה כדי ללמוד מטקסטים עתיקים, ונסע לקהיר ב- 1981. לורנזו הוזמן לחנות בשמים וגילה משהו שכנראה היה חסר בעולם המערבי: הערכה עמוקה לחוש הריח. החנות המצרית הייתה שונה לחלוטין ממה שהוא הכיר על בוטיקים וחנויות בשמים בפירנצה. הוא ציפה לאוויר קר סטרילי ומסחרי כמו בפירנצה, אולם קיבל חום והכנסת אורחים. בקבוקי בשמים צבעוניים מקסימים היו מסודרים על המדפים עם וזות עתיקות וצלוחיות. בחנות הייתה אווירה כללית של היסטוריה, טקסיות ושלווה.
“ריחות הם לא יותר מאשר גילוי ישיר של חיוניות של הטבע האוניברסאלי, אשר אנחנו חלק ממנו”. וכך זה הפך אצלו לתשוקה. לורנזו התחיל לרקוח בשמים ופו פורים לחבריו ולבני משפחתו. הוא למד זיקוק ואסף צמחים ארומאטיים וחומרים לאומנותו שהלכה וגדלה. לאט אבל בטוח… ספרי הפילוסופיה שלו הוחלפו בספרים על תמציות ותבלינים המרכיבים בשמים. ב- 1990 פנתה אליו חברתו מריה גרדיה שעבדה בבית “פנדי” ברומא. היא ביקשה מלורנזו לייצר פו פורים לאחיות פנדי וכך הוא יצא לדרך. באותה שנה לורנזו פתח את בית המלאכה שלו לייצור בשמים בפירנצה.
“אני מסתכל עליהם על בקבוקי התמציות וכל אחד מהם מדבר אליי, על הארומה שהוא מכיל”.
בשביל ליצור בושם, לורנזו בוחר בקבוקים אפשריים ומסדר אותם לפניו. אלו הם המרכיבים שלו. לפי לורנזו אתה חייב להכיר את חומרי הגלם שלך מעל לכל. כמו שאני מכירה את המאפיינים הקולינריים של המרכיבים לפני שאני מתחילה לבשל, לורנזו מבין את המאפיינים של הריח שלהם. לורנזו לא מדבר על הכנת “סופריטו” עם גזר וסלרי אבל הוא יודע שגזר משחרר ארומה ארצית ועצית וסלרי נותן מתיקות חמימה כאשר משתמשים בו בכמויות קטנות. למעשה, הרבה מרכיבים שמשתמשים בהם באוכל משתמשים בהם בהכנת בשמים – ציפורן, זעפרן, בזיליקום, אניס, זרעים של שומר ואפילו שמן זית משמש לייצור בשמים.
“אוליה יורופיה” היא הקולקציה היוקרתית של לורנזו למוצרי אמבטיה ולגוף, המבוססים על שמן זית טרי ופירותי. מאז ימי קדם השתמשו בשמן זית להזין, להרגיע ולהעשיר את העור, ואפילו היה השמן בשימוש על ידי ספורטאים יוונים למסג’ במהלך המשחקים האולימפיים. לורנזו תימצת את הארומות בזהירות, מהשמנים הטובים ביותר, וערבב אותם עם עשבים, עלים, עשבי תיבול ותבלינים. הוא יצר מוצרים שמשאירים את העור רענן ורגוע עם ריח המזרח התיכון שאין שני לו. (הערה: לא סתם נחשבים בשמים של לורנזו כמובילים בעולם…)
הריחות הכי גרועים לפי מקצוען? ערפיח, פלסטיק שרוף ואמוניה. הטובים? פרג, עץ מעושן, ותה מנטה. יתכן והאומן שיוצר בשמים נפלאים – לורנזו הוא המומחה, אולם לי יש את ההעדפות שלי. החלק שאני הכי אוהבת בחוש הריח, הוא איך שזה מעורר זיכרונות באופן מיידי, שלא במודע.מבוסס על תרגום חופשי מתוך כתבתה של ליז סגרוי.
