האם חשבתם פעם, העליתם בדעתכם איך נראו החיים לפני מאות ואולי אלפי שנים?! האם אי פעם חלמתם לחיות בתקופה אחרת, אולי גלגול אחר וללבוש בגדים אחרים, לגור בארץ אחרת, לדבר שפה שאינכם מכירים?! אפשר ללכת ברחוב ולהיסחף לתוך חלום בהקיץ ולדמיין איך היה ללכת בחולות של תל-אביב, מה אנשים לבשו, איזו עברית נשמעה שם ואם דווקא מתחשק לכם לדמיין את אירופה במאה התשע עשרה, הנשפים הגדולים, השמלות הנפוחות והמהודרות, החליפות ומעילי הגברים, פשוט לתת לדמיון לטייל…
בכל תקופה, כבר מתקופת העת העתיקה אנשים אהבו ונהנו לבשם עצמם, למען הריח שנפוץ, בכדי לפתות אישה/גבר וכמרפא. בתקופת הנבטים הייתה דרך שנקראה, דרך הבשמים, היה זה קו דרך בו סוחרים רבים סחרו בבשמים, במחירתם ובקנייתם. דרך סחר זו החלה בחצי האי ערב, חלשה על חופי הים התיכון עד הגעתה לבירת הנבטים – פטרה. דרך בשמים חלשה באזור הנגב על ארבע ערי נבטים, אחת מהן היא העיר עבדה, שקרויה בשם זה עד היום.
חשיבות בושם
כבר בעת העתיקה הבינו סגולות בשמים ואת הרווח שאפשר להפיק מכל בושם. בושם נחשב כבר אז למבשם יוקרתי, לחומר מחטא ואף לחומר מרפא. בושם בעת העתיקה נחשב למוצר היקר ביותר, אפילו יקר מיהלומים, לכן המסחר בו היה אופנתי והביא ממון רב. בדרך בשמים סחרו לא רק בבשמים, אלא גם במלח ובתבלינים. שנים מאוחר יותר, כאשר גילו את יכולותיו של הגמל, המסחר בדברים אלה היה קל יותר, משום שהגמל שימש כחיית משא, דבר שעזר רבות להביא את המוצרים דרך היבשה ולא על אניות דרך הים.
בושם בעת העתיקה
הבשמים היוקרתיים ביותר בזמן זה היו הלבונה ובושם בריח אפרסמון, שיוצר מאפרסמון שונה מזה שאנו מכירים היום. מכרו בשמים אלה במחירים מופקעים, ארבע מאות גרם, לערך נמכר באלף דינרים. בושם האפרסמון הופק בממלכת יהודה והוא יוצר במספר ערים, כמו בית שאן, יריחו וים המלח. בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים, ארכיאולוגים מצאו זכר לבושם האפרסמון, הארכיאולוגים מצאו שמן אפרסמון, שכנראה שימש כבושם ומרפא שהופק משיח האפרסמון. שיח האפרסמון לא נמצא, יש סברה האומרת שהאנשים אשר ייצרו בושם זה עקרו את כל השיחים, שלא יישאר זיכרון לבושם, על מנת שאחרים לא יגלו את סודו. אנחנו החיים היום במאה העשרים ואחת צריכים לשמוח בכך שבשמים היום אינם כה יקרים ויש סוגים רבים כל כך, כך שכל אדם ידו משגת לקנות בושם שבו הוא חפץ ואולי אף נגלה בשמים חדשים שאבותינו השתמשו בו וראו בו מעלות וסגולות רבות…
