מסורות של בעלי מלאכה בשינויים מודרניים, מבטיחים לבשמים האותנטיים הצלחה עכשווית.
להיכנס “לאופיסינה פרופומו פרמסוטיקה די סנטה מרייה נובלה” בפירנצה, דומה לכניסה לתוך תקופת הרנסאנס.
באגף זה, שהיה שייך בעבר לכנסייה ונבנה עבור נזירים דומיניקאנים, מייצרים בשמים ומוצרים קוסמטיים מאז שנת 1221. אם לשפוט לפי המראה – לא הרבה השתנה מאז…
תחת תקרות הפרסקו מוצגים סבוני רימון ואליקסרי שושנה. מלאכים מברונזה ניצבים משני צידי תיבות הזכוכית. קונצ’רטו של כינור מתנגן ברקע, וארומות נשארות באוויר מהפו פורי שהוכן מעשבי תיבול שנאספו מהגבעות הטוסקניות בסביבה.
בית מרקחת זה, מסמל את המסורת איטלקית של אומנות יצירת בשמים בת מאות שנים. מסורת שהוצתה מחדש בעשורים האחרונים על ידי מעצבים ויזמי בשמים המחפשים “לבקבק” ולמכור את מה שהם מחשיבים כמוצר איטלקי ייחודי: יצירתיות מעודנת המתמזגת עם מרכיבים טבעיים ברובם, וייצור מצומצם הנשלט בקפידה.
הרנסנס המקומי הביא הצלחה להרבה משחקניו. עסקי הבושם האיטלקי המפוארים, עדיין אותנטיים ופועלים על פי שיטות עתיקות.
בשמים של לורנזו וילורסי
“התעשייה שלנו היא לרוב של בעלי מלאכה. אין לנו מסורת תעשייתית כמו באנגליה, לדוגמא. זהו הערך המוסף של “תוצרת עבודת יד ויצירתיות,” אומר לורנזו וילורסי, שיוצר בשמים אישיים ללקוחות פרטיים וגם מוכר מוצרי בשמים לגוף ולבית בחנויות ברגדורף גודמן, סקס פיפט אבניו, פורטנם ומייסון ולה מזון רב בפריס.
“כאן יש לנו את המסורת של עבודת יד, יצירתיות וידע כיצד לנהל את עצמנו בדרך היעילה ביותר. זה טיפוסי לתרבות האיטלקית,” אומר לורנזו, שיש לו 1000 תמציות במעבדת הבשמים הפלורנטינית שלו – בית גנזך של חוש הריח, פרי מסעותיו של לורנזו למזרח התיכון ואסיה. “ראיתי מנהלים של מותגי אופנה גדולים עובדים תחת בעל מלאכה שאומר להם איך ליצור את העבודה שלהם”.
לורנזו הכין בשמים עבור טרוסרצי פנדי וארמאני, וערבב בשמים אישיים עבור שרי בלייר והמנוחה ג’קי אונסיס. הוא אחד מהבשמים המובילים, מקבוצת בעלי המלאכה שהאיטלקים טיפחו. הקבוצה כוללת את אלה העובדים בסנטה מריה נובלה ואת יוצרי המותג “אקווה די פרמה”.
כאשר מעצבי אופנה איטלקים כמו ארמאני וגוצ’י נתנו לחברות קוסמטיקה בין לאומיות ענקיות בצרפת וגרמניה, לייצר את הבשמים שלהם, היצרנים הקטנים כמו חברת האופנה “אטרו” ו”בוטיק אייר בה” שנמצאת בניו יורק, החליטו ש”פחות זה באמת יותר”. אין מקום שמעריך את היצור הלא המוני כמו באיטליה, אומרים בעלי המלאכה.
ייצור איטלקי
“אנחנו תמיד יצרנו את המוצרים שלנו באיטליה,” אמר איירה אייסמן, אמריקאי עם אשתו האיטלקיה כרמן מירגליה, שהקימו ומפעילים את חנות הקוסמטיקה המסורתית של עשבי התיבול “איירבה” ברובע סוהו שבניו יורק. “איטליה זוהי המדינה היחידה בעולם כנראה, שבה חושבים כי בית קטן יכול לייצר מוצר טוב יותר מבית גדול”.
קו הייצור של “איירבה דרמו קוסמטיקה” נע מחלב לניקוי פנים מקמומיל וקרם גוף מציפורני חתול ופרחי תפוז, ועד לסבונים על בסיס שמן תמציתי אורגני. אייסמן ומירגליה מוכרים את המוצרים שלהם באונרי בודל, ברגדורף גודמן וספורה בארצות הברית ובפורטנום ומייסון בלונדון.
בשנה זו, “איירבה דרמו קוסמטיקה” יחזור לשורשיו, וישיק מוצרים לטיפוח העור שיוצרו בהשראה איטלקית באיטליה.
“אנו מרגישים כי תמיד ניתן ליצור מוצר טוב יותר, ובאיטליה מעריכים זאת,” אומר אייסמן.
הצרפתים אמנם מובילים כיום את תעשיית הבשמים, אך היו אלה האיטלקים ששכללו את אומנות יצירת הבושם, לפני מאות שנים.
“המסורת האמיתית של יצירת בושם הייתה כל כך חזקה כאן בימי הביניים ובתקופת הרנסנס,” מסביר לורנזו.
“זוהי מסורת מלוקרציה בורגיה ואיזבלה דאסטב, וקתרין דה מדיצ’י שהביאה בשמים איטלקיים לחדרה בצרפת ומשם לגרס. כמובן שמסורת זו אבדה כאשר איטליה איבדה את כוחה ואת השפעתה הכלכלית.
ההתענגות על אופנה זו נפלה עם נפילתה של האימפריה הפלורנטינית”, אמר לורנזו ואותו דבר קרה עם יצור בשמים.
אולם לאחרונה, האיטלקים הופיעו מחדש כאלופים במוצרי “תענוגות”.
כאשר וילורסי אורז את הבשמים שלו, הוא חושב על המוצר כולו כאיטלקי טיפוסי. “זה כולל לא רק את הבושם אלא גם את בחירת הכלים. אם אני משתמש בשיש מקררה, זה חלק מהתרבות שלנו. טרקוטה, טרברטין, כסף ועור – הינם כולם חלק מנחלת היצירה וההיכרות עם חומרים שבאים מאותו אזור ותרבות,” אומר לורנזו.
