חז”ל קשרו את מנהג הרחת בשמים להנאה ולעילוי הנשמה ופחות החשיבו להנאה הפיזית הנגרמת מהרחת בשמים.
ניחוחו של בושם משתנה מגוף לגוף בהתאם לסוג העור; עור יבש צריך לבשם בישום חוזר.
לאוכלוסיות שונות ריח עור שונה ועל כן ניחוחות הבשמים ידיפו ריח אחר מאוכלוסיה לאוכלוסיה.
בישום טבעי בתמציות ריח גוף גברי גורם לנשים לחוות תחושות של שלווה, רוגע ואפילו משיכה מינית.
חשיפה לניחוח בושם מסוים יכולה לעורר רגשות עזים החל מסלידה וכלה בהתלהבות ובמשיכה.
מחקרים בנושא גילו כי ניחוח בושם (לדוגמא, לחם טרי הנאפה במקום) גורם למשיכת לקוחות לבתי העסק ולקניית מוצריהם (חוסך שיווק באינטרנט…).
אנו בוחרים מזון על פי האופן שבו המח מקשר את חווית הטעם לחוויה חיובית. כך נבחר בבושם אם ריחו יתקשר לנו לחוויה נעימה ובו בעת נסלוד מבושם המתקשר עם חוויה פחות נעימה. בושם בתור מתנה ליולדת חייב להזכיר לה זכרונות נעימים.
בעבר היו נוהגים להשתמש בבישום בשמים בסוף הארוחה על מנת לשטוף את הידיים ולטהר אותם מניחוחות לא נעימים.
בושם יריח אחרת על אנשים הנוטלים תרופות ועברו ניתוחים.
אינסטינקט בסיסי- באופן טבעי נשים בתקופת הפוריות ימשכו דווקא לגברים שניחוח גופם שונה מהם בתכלית וזאת על מנת לשלול כל אפשרות של דמיון בהרכב הדנ”א ובכך למנוע כל סוג של קרבה משפחתית.
בושם העשוי מפרי האפרסמון נחשב לעילוי בתחום הבשמים בעת העתיקה. בושם היה המוצר היקר ביותר בתקופת בית שני.
במגילת אסתר ניתן למצוא פירוט על טיפול בשמנים ובמוצרי בשמים שהיו עוברות המועמדות לנישואי מלוכה.“כי לא ימלאו ימי מרוקיהן, שישה חדשים בשמן המור ושישהחדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים“ אסתר ב’ 12.
בעת העתיקה השתמש האדם בריחו החריף של בושם בכדי להיפטר ממזיקים שונים, ביניהם יתושים.
בושם העשוי מריח סיגליות רכש לעצמו מקום מכובד כשהפך להיות בושם מועדף על מפורסמים כמו נפוליאון ומרלין מונרו.
מכל שעות היממה אין שעה עדיפה לבחון בשמים מאשר שעות הבוקר, כשבלוטות הריח עדיין רעננות.
לשימוש במוצרי בשמים לצרכי דת ניתן למצוא ביטוי בכל סוגי הפולחנים החל מהפולחן המצרי העתיק וכלה בפולחן הסיני וההודי של ימינו אנו.
ישנם אזכורים על שימוש במוצרי בשמים בטקסי קבורה עתיקים בקרב יהודי תימן ובעיקר שימוש בקטורות המכילה לבונה.
צבעו של בושם וניחוחו מושפעים מאופן אחסונו. לכן מומלץ לאחסן בקבוק בושם במקום יבש ומוצל.
